יסודות בעולם המצוות

האם לשיטות שמצוות לא צריכות כוונה, אדם יוצא ידי חובה גם כאשר הוא מכוון לא לצאת? האם ייתכן שאדם מקיים מצווה גם נגד רצונו? על הקשר בין שאלה זו לשאלת הפיכת האתרוג לפני הברכה בסוכות, וגם על מצוות שבהן לכולי עלמא יש צורך בכוונה, נעסוק בפרק האחרון בנושא 'כוונה במצוות' במסגרת הסדרה 'יסודות בעולם המצוות'.

האם הצורך בכוונה במצוות קיים גם במצוות שבין אדם לחברו? נעסוק בחילוק יסודי של ר' אלחנן וסרמן בין מצוות שיסודן ב'מעשה' למצוות שעיקרן ב'תוצאה', והשלכת חילוק זה לגבי הצורך בכוונה, והמשמעות העמוקה של צורך זה. וגם: מדוע פסק השו"ע שהשואל את חברו כמה היום לעומר יאמר לו שאתמול היה כך וכך, ומה ניתן ללמוד מכאן לגבי הצורך בכוונה במצוות דרבנן?

בפרק זה נעסוק בסתירה הקיימת בשיטת הרמב"ם בנוגע לפסיקת ההלכה בדין מצוות צריכות כוונה. האפשרויות השונות לתרץ את הסתירה ברמב"ם מובילות להבנה נוספת ביסוד הצורך בכוונה, המעלה לדיון את טיב הקשר שאמור להתקיים בין האדם לבין מעשה המצווה. וגם – כאיזה מההסברים בשיטת הרמב"ם פסק השו"ע הלכה למעשה?

בפרק הראשון בנושא 'מצוות צריכות כוונה' נציג את המחלוקת האמוראים והראשונים בנוגע לשאלה האם הכוונה מעכבת במצוות. ננסה להתחקות אחר משמעותה של הכוונה – למי שמצריך אותה – מה תפקידה ומה המקור לכך שהיא מעכבת מהתורה? האם הדבר נלמד מפסוק? סברה? ומה ניתן ללמוד ממנו לגבי מהותם של מעשי המצוות? האם ניתן 'לקיים מצווה' בלי להיות מודע לכך שאנחנו עושים את ציווי ה'?