פרקי אבות

בשיעור נלמד שהתורה מפרטת עשרה פעמים על מעשי הקב"ה בבריאת העולם כדי להיפרע ממפסידי נפשם ולתן שכר למתקני נפשם, מכיוון שמטרת העולם היא שהאדם יגיע לשלמות, וכשאנשים פוגעים או מתקנים את נפשם הם פוגעים או מפסידים את העולם, בהתאמה. עוד נלמד שהתורה מפרטת את סיפורי הדורות מאדם עד אברהם כדי להדגים זאת.

בשיעור נלמד שדברים שפוגעים בעולם הבא מוציאים את האדם מן העולם - מפסידים אותו, כיוון שמטרת העולם הזה היא להגיע לעולם הבא. עוד נלמד שאדם שהקב"ה דן את העולם דין אמת ולא מוותר על אף מצווה או עבירה - מאחר שכל המעשים הללו כלולים תחת יראת שמים ובחירה חופשית.

בשיעור נלמד שאנו צריכים לשפוט דברים לפי תוכנם, לא לפי מי שאמרם ואם הם הוכחו - לקבלם. בעקבות כך אנו מקבלים את דברי אלישע בן צרויה – לימוד בגיל צעיר יותר אפקטיבי מלימוד בגיל מבוגר. עוד נלמד שעדיף ללמוד מאנשים מבוגרים, שדעתם התיישבה גם אם יש אדם צעיר שנראה יותר "נוצץ".

בשיעור נלמד שלעיתים אין זה ראוי לפנות לאנשים מאחר שהם לא יקבלו לטובה את דבריך, ואז גם דבריך יהיו מיותרים וצריך להימנע מכך. עוד נלמד שלא ראוי לאדם לשמוח כאשר אויבו מישראל נופל, ולפירוש אחר אם תשמח אז עוונותיו נגדך ימחלו.

בשיעור נלמד שהעולם הזה הוא רק פרוזדור לתכלית - עולם הבא ועל כן עלינו לעשות מה שדרוש ממנו כדי להגיע לתכלית, עוד נלמד שמטרת החיים היא עיסוק בתורה ובדברים המקנים את העולם הבא, ואל לאדם לבזבז את זמנו בדברים גשמיים.

בשיעור נלמד שהרמב"ם סובר שזה פשוט שאנחנו לא יכולים לדעת איך עובד העולם ולמה הקב"ה החליט לעשות מה שהוא עשה. עוד נלמד שמאחר שהכוח פוגע באדם עדיף להיות הקטן שבחבורה מאשר הגדול שבה, מי שכן ראש צריך להיות עניו – ולהקביל שלום לכל אדם.

בשיעור נלמד על חשיבות הלימוד ביחד עם אחרים - מעבר לסיוע להימנע מטעויות, אדם שמתרחק ממקום תורה יתרחק גם מחיי תורה - הגמרא אומרת שאפילו התנא רבי אלעזר בן ערך שכח את לימודו כשהתרחק ממקום תורה.

בשיעור נלמד שאדם שעובר בשגגה כי הוא לא ידע את ההלכה יותר חמור מאדם שלא ידע את המציאות כי היה עליו ללמוד. עוד נלמד על שלושה הכתרים שיש - תורה, כהונה ומלכות, ומעל כולם כתר שם טוב שמגיע מהתורה, מהמידות ומהמעשים.

בשיעור נשאל האם הדרישה מהרב לכבד ולקרב את תלמידו מהוה רק הנהגה טובה ודרך חינוכית. בנוסף נשים לב להבדל בין גרסת המשנה של הרמב"ם לגרסה במשניות המצויות בידינו.

בשיעור נלמד, שמאחר שאדם עשיר הוא עסוק יותר מאדם עני, כאשר אדם לומד תורה מתוך עוני הוא מצליח יותר להשקיע ולהקדיש את יומו ללימוד. עוד נלמד שאמנם אדם חייב לעסוק בחיי העולם הזה, אך אסור לאדם להשקיע יותר ממה שהוא צריך ובכך לפגוע בלימוד תורה שלו.

בשיעור נלמד על שלושת הדרגות בכבוד התורה - ידיעת וקיום התורה, כיבוד החכמים וכיבוד הספרים. עוד נלמד על חומרת החשש לפסוק בדין, חומרת פסיקת הלכה בקלות דעת וחומרת גאווה המביאה לידי פסיקה בדין כיחיד.

בשיעור נלמד עוד דוגמאות מהתנאים על החומרה של הנאה מכבוד התורה. עוד נלמד מקומות שמהווין יוצאי דופן לכלל זה - כאשר יש לאדם מוגבלות פיזית, כאשר אדם זז ממקום למקום מותר להתארח אצל אנשים, מותר לתלמיד חכם להשקיע בעסק ולגרוף על כך רווחים, מותר להקדים תלמיד חכמים בשוק ותלמידי חכמים פטורים ממסים.

בשיעור נלמד שתלמידי חכמים לא יכולים לבסס את הכנסתם על גביית תשלום מהקהילה אך כן מותר לקבל כסף בתרומות כשכר בטלה - שכר שנועד לאפשר לתלמיד לעזוב את עבודתו אם כבר עבד במשהו. כל זה מכיוון שיש חילול השם בהטלת עול התשלום לתלמידי חכמים על ההמון - מה שיוביל לראייה של לימוד התורה כמקצוע רגיל.

בשיעור נלמד שכל החומרות שנאמרו בחילול השם - פרעון בגלוי (גם למי שחילל בסתר), תלייה עד המוות וכו' - נאמרו גם לגבי שוגג וגם לגבי מזיד, כאשר כמובן ששוגג יקבל עונש מותאם לכך ששגג. עוד נלמד שהדרך הטובה ללמוד היא כדי ללמד ולעשות - ומובטח לאדם שעושה כך שזה לא יפגע לו בלימוד.

בשיעור נלמד על כך שבשונה משאר המידות שאדם צריך ללכת בדרך באמצע, במידת הענווה אדם צריך להיצמד לענווה ולהתרחק מגאווה ככל הניתן. בנוסף נלמד על מאמרי חז"ל שהרמב"ם מביא, בניגוד להרגלו בפירוש המשנה, על מעלת הענווה ובגנות הגאווה.

בשיעור נלמד שאי אפשר לזלזל או להתעלם באף אדם כי כל אחד יש לו שעות הצלחה לכן אם נתעלם או נזלזל נפספס אותו או נפגע ממנו. נלמד על חשיבות הענווה, נלמד שבשונה משאר המידות, שעלינו להדבק לאמצע ואולי לנטות מעט כסייג מהמידה שאנו אישית עלולים ליפול אליה, עלינו להתרחק ככל הניתן מענווה.

בשיעור נלמד על כך ששכרם של מצוות בעולם הזה הוא רק שיפור התנאים כדי לאפשר לקיים עוד מצוות, ואילו השכר האמיתי הוא רק בעולם הבא. עוד נלמד שכדי להמשיך לחיות חיי תורה וקודש עלינו כל הזמן להתקדם.

בשיעור נלמד על היחס בין חכמה למעשים טובים - בלי המעשים הטובים החכמה היא חסרת משמעות. עוד נלמד שאדם חייב לראות את עצמו כאילו היתרונות שלו חסרות, וככה יוכל לממש את היתרונות שלו באמת, למשל החכם ילמד מאחרים והמכובד יכבד אחרים.

בשיעור נלמד על החשיבות של דרך ארץ, נלמד שכדי שלחכמה של אדם תהיה משמעות הוא צריך יראת ה', עוד נלמד שאדם חייב לפתח את הידע הקיים אצלו (הידע טבעי והנרכש) כל הזמן ונציין את החשיבות של יצירת המשאבים הפיזיים המאפשרים לימוד תורה.

בשיעור נלמד משל שהובא במשנה, שמדמה את החיים לבעל חוב. כל החיים אנחנו צריכים לעמול להחזיר את החוב שלנו, על מנת שלא יפרעו ממנו בעל כורחנו. נלמד את פירוש הרמב"ם על המשנה ואת התביעה ההתנהגותית של המשנה על חיי כל אדם.

בשיעור נלמד איך העובדה שה' יודע כל מסתדרת עם בחירה חופשית - מכיוון שהקב"ה לא נמצא בציר הזמן, כאשר אנחנו מחליטים משהו, מנקודת המבט של הקב"ה זה כאילו כבר נעשה ולכן הוא יודע את זה למרות שזה החלטה שלנו. בנוסף, נלמד שהקב"ה מנהיג את העולם עם נטייה לחסד ורחמים. ועוד נלמד שכמות המעשים הטובים שאדם עושה יותר חשוב מאיכותם - עשייה קטנה וחזרה עליה משפיעה לטובה על הנפש ולכן יותר חשובה מעשייה יותר גדולה אחת.

בשיעור נלמד על הברכות שרבי עקיבא אומר שניתנו לאדם - צלם אלוקים, היכולת השכלית והמוסרית שמייחדת את ישראל מהחיות - ולישראל - גם היותם בנים למקום, סגולת ישראל שמייחדת אותם מהאומות וגם הכלי שבו נברא העולם, התורה, שעלינו לשאת לכל העולם. הרמב"ם מפרש שהסיבה שרבי עקיבא פירט את המתנות האלו היא שאנו נדע יותר טוב כמה טובה קיבלנו כדי שנוכל להכיר טובה כראוי. אדם יכול לפעול כנגד כל אחת מהמתנות האלו אך הן עדין קיימות אצלו.

בשיעור נלמד איך עלינו לעמוד לפני אחרים - לפני הגדולים ממנו עלינו לעמוד להקטין עצמנו ולהיות קלים, לפני הקטנים ממנו עלינו לכבד את עצמנו ולא להיות קלים מדי. אך בכל מקרה עלינו לעמוד מול כל אדם בשמחה ונעימות. בנוסף, נלמד שעלינו להימנע משחוק מיותר שחורג מגבולות ההומור הפשוט והנקודתי כדי להתרחק מערווה, לשמור על המסורת כדי להתרחק מעבירה על התורה, לנדור להתרחק מטומאות ואיסורים כדי שיצליח להתרחק מהם ושלאחר שאדם נהיה חכם, סייג לחכמה שתיקה.

בשיעור נלמד על מספר עברות שהמשנה אומרת עליהן שאין עליהם חלק לעולם הבא. העבירות כוללות גם עבירה על מצוות התורה בפרהסיה (מגלה פנים בתורה) שמהווה כפירה ובאמת אין עליה חלק לעולם הבא, אך גם עבירות קלות יותר שלא מהוות כפירה והתנאים רק השתמשו בלשון הזה כדי להרחיק אנשים מהם מכיוון שהן מעידות על פחיתות בנפש לרגיל בהן בגלל שהן מהוות זלזול וחילול הקב"ה או חברך, למרות שכן יש עולם הבא לעובר עליהן.

בשיעור נלמד שכאשר אדם מבטל את זמנו בדברים שהם ביטול זמן או חסרי ערך הוא פוגע במעלתו ובכך פוגע בעולם הבא שלו. בנוסף, נלמד את חשיבות ניצול הזמן כל החיים, גם בגיל מבוגר.

בשיעור נלמד שתי מימרות של רבי חנינא בן דוסא, שבהן הוא מבאר את העיקרון שתורה ללא מעשה אין בה ממש והיא לא מקיימת את התכלית לשמה האדם קיבל אותה.

בשיעור נלמד שלוש משניות ממסכת אבות אותן הרמב"ם כמעט ולא פירש, ונעמוד מדוע הוא לא ראה לנכון לפרש אותן. בגוף המשנה נעסוק בנושא לימוד בצוותא, התבוננות ביופי הבריאה ושכחת הלימוד.

​

בשיעור נלמד ששלושה שיושבים על שולחן והופכים אותו למקום של פולחן הגוף, מקום של קידוש החומר, מעלה עליהם הכתוב כאילו אכלו מתקרובת עבודה זרה. ואילו כאשר אנשים מקדשים את הסעודה לרוח, על ידי לימוד תורה, זה מעלה את מעשי החול שלהם לדרגה גבוהה, עד לרמה של עבודת ה'. עוד נלמד, שכאשר אדם מזניח את ענייני העולם הזה כדי להשקיע בתורה, תבוא עליו ברכה, אך אם עושה זאת לבטלה מתחייב מאת ה'.

בשיעור נלמד על חשיבות לימוד התורה בכל מפגש שעושים במקום עיסוק בענייני חול. בנוסף, נלמד על חשיבות הלימוד העיוני לבד, על מנת להגיע לחקירה מעמיקה לצורך הבנת הסוגיה וכתיבה של מסקנות הלימוד.

בשיעור נלמד על שלושת הדברים שאדם חייב להסתכל בהם: מאין באת - כדי להגיע לזלזול בהנאות העולם הזה, לאן אתה הולך - כדי להקפיד על המצוות ולמי אתה עתיד ליתן דין וחשבון - כדי שיהיה לך יראה מהחטא. חובת האדם להתפלל לשלומה של מלכות כדי שהחברה לא תדרדר לאנרכיה.

בשיעור נלמד על כך שהחיים זמניים וארעיים יותר משנדמה לנו, ועל כן עלינו לעבוד באופן תמידי להשגת מטרת החיים - ידיעת ה'. ונלמד על השכר שמקבלים על כך בעולם הבא.