שיחות

במסגרת הפולמוס סביב הגיוס לצבא, טוענים כלפינו שבמבחן המעשה רבים מבני הציונות הדתית "מתקלקלים" בצבא... האם המחיר הרוחני שווה? נדון בשאלה האם מותר "להסתכן מבחינה רוחנית" - האם מותר לאדם להכניס את עצמו לאתגרים שיש בהם סיכון רוחני?

הרב קוק בספרו מוסר אביך אומר חידושים בתחום החינוך והמידות והרב סבתו רוצה לעמוד עליהם. הרב קוק פונה למחנכים ולאנשים שרוצים לחנך או לתקן את מידותיהם לעשות זאת בזהירות. בשיחה רצופת דוגמאות מעשיות , נדבר על ""נסירת המידות"" - החשיבות של ההבחנה בין מידות קרובות. שאחת מהן יכולה להיות חשובה מאוד והמצרנית לה מסוכנת מאוד.

"בזכות מי מנצחים?" זו שאלה שעולה כל הזמן בישיבות חרדיות, לפיהן הניצחון הוא בזכות בני הישיבות - שם החזית האמיתית. האומנם?

למי אנחנו יותר קרובים, לחרדים או לחילונים?. האם השאלה הזו נכונה בכלל?. בעקבות הביקורת על גיוס, נדון על מגזרים, סטיגמות, ועל היחיד והציבור.

עד לאיזה תאריך נמשכים הימים הנוראים? מהו סוד הלשון? כיצד הוא קשור לסוכות? איך הוא מכין אותנו ליום הכיפורים? זכינו לארח בהיכל בית המדרש רגע לפני יום כיפור, את הרב מאיר גולדוויכט לשיחה לקראת היום הקדוש.

התורה מפרטת מה עניינו של יום כיפור, ביום הכיפורים יש שתי כפרות. כפרת המקדש שמבצע הכהן הגדול, וכפרת עם ישראל שמתבצעת ע"י הקב"ה "כי ביום הזה יכפר עליכם". מה משותף לשתי הכפרות?. בשיעור הרב יקביל בין הכפרות באמצעות הפסוק: "השוכן איתם בתוך טומאותם".

מה היחס לציון הלועזי של יום הטבח? מה הייחודיות של אומתנו? וכיצד קשורה לימים הנוראים? רה"י הרב סבתו בהיכל בית המדרש מקריא קטע שנתבקש לכתוב לעיתון לאירועי היום - שביעי באוקטובר.

בשיחה נשאל מה מקומן של נקיפות המצפון ורגשות האשם בתהליך התשובה.

במסע מרגש, עם הרב יהושע כ"ץ, רב העיר מעלה אדומים, נעסוק בתפילת מוסף של ראש השנה, שהמילים "מלכויות, זכרונות ושופרות" מעידות על כל תוכנה. מה זה בדיוק מלכויות זכרונות ושופרות? מהו המפתח שמעניק לנו בעל ספר העיקרים, ר' יוסף אלבו, להבנת תפילת מוסף של ראש השנה? מה הן המחשבות שצריך לחשוב בזמן התקיעות?

בתקופה האחרונה אנו עוסקים בענייני מלחמה, כעת נעסוק בנושא השלום. בדברי חכמים יש עיסוק יוצא דופן בהדגשת מעלת השלום, על ידי ביטויים מיוחדים, ביניהם הביטוי "גדול השלום" וראיות רבות משלל מקורות. בשיחה נבין מדוע גדול השלום עד כדי שהוא משמש כשמו של הקב"ה, ונשאל איך צריך להתייחס לכוחות השליליים שבעולם לאור גדולת השלום.

"אי אפשר לתת שיחה בלי להתייחס לתחושה שפושטת בחלקים גדולים של העם, של חרדה. אף שהאמת היא שאני לא שותף לחרדה ולפחד". מתוך תפילת ההלל, הנאמרת בראש חודש, הרב יסביר מדוע יש לעם ישראל סיבות טובות להימנע מחרדה, להתמלא בתקווה ולחסות בה'.

בשיחה נעסוק במשמעות של ימי בין המצרים הללו גם בהקשר של תקופתנו. כששאלו את הנביא זכריה על ביטול הצומות הוא התנבא והורה: "ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם" - לאיזה תיקון הנביא מתכוון? בשיחה נראה שההוראה של הנביא רלוונטית במיוחד לימינו.

בי"ז בתמוז אנחנו נכנסים לתקופת שלושת השבועות, בה מציינים את החורבן: חורבן הארץ, הגלות. בשיעור נשאל מנין למדו כיצד להגיב לחורבן. ומדוע להתענות על אירועי י"ז בתמוז אם אחר כך יגיעו אירועי תשעה באב החמורים הרבה יותר?

נדבר על אחד מהלקחים מהמלחמה האחרונה והוא - חשיבות העיסוק בחינוך. כשהמלחמה מתארכת ניתן לראות שהכוח מגיע מהעולם החינוכי שממנו האדם מגיע. אם החינוך הוא עמוק - אדם מקבל כוחות לעמוד בתקופות קשות. שנית, החינוך חשוב לא רק לקיומנו אלא גם להקניית דעות נכונות וליצירת חברה מאוזנת, מכבדת ומקשיבה שחסרה לנו היום מאוד. שלישית, לנו כציבור שומר מצוות, הפתוח לעולם הרחב, הכרחי חינוך מוצלח כדי לגדל בנים ובנות נטועים באמונה ביראת ה' ומחויבות להלכה. נעסוק בהשקפה של התורה על תכונות המחנך והחינוך.

בשיחה נדבר על שלושה אישים מהדור הקודם, שלושתם בעלי השפעה אדירה על חוג מסוים בעם ישראל. מנהיגים דגולים שנעסוק בצד השווה והשונה ביניהם: הרבי מלובביץ', הרב צבי יהודה, והחזון איש. נעסוק במידותיהם, אמירותיהם, הצלחותיהם ועמדותיהם. נחתום בצורך הרגשת השותפות בין החוגים בלי להימנע מאמירת עמדתנו.

מצויים פערים אידאולוגיים בין בית המדרש החרדי לבית המדרש שלנו: כיצד להבין את התקופה שלנו, כיצד להבין את שיבת ציון, וכפועל יוצא, מה התפקיד שלנו בכל זה. ההבדלים בתפיסות מקרינות על היחס לציבור הכללי, היחס לבניין הארץ, ומשפיעים על נושאים רבים. בשיעור נעסוק בשתי סוגיות שהתעוררו בעקבות המלחמה: הטענה "תורה מגנא ומצלא", ובטחון בה' בעת מלחמה כתנאי לניצחון.

הגישה שלנו לענייני מלחמה מודרכת על פי התורה, בחוק של הקדוש ברוך הוא יש הוראות מוסריות, ומעיון ניתן להבין מהו מוסר המלחמה של התורה. בשיחה נעסוק בכמה עניינים מוסריים יסודיים הקשורים למצב בו אנו נמצאים מתוך התייחסות תורנית והלכתית. ביניהם: החוק הבין לאומי, פגיעה בחפים מפשע, הרעבה ומצור.

את השיחה מעביר הרב ישראל רוזנברג, שבנו ידידיה רזיאל נהרג בשמחת תורה. הרב מתאר שבשמונת החודשים מאז פטירת בנו הוא גילה ספר מוסר חדש שנקרא ידידיה רזיאל, וחלקים ממנו הרב ישראל רוצה לחלוק עמנו, השיחה רצופה סיפורים והנהגות של בנו, ידידיה.

התקופה הסמוכה או המובילה לימות המשיח נקראת "עקבתא דמשיחא". יש תיאורים של חז"ל לתקופה זו, מדובר בתיאורים של מצב קשה - רוחנית, כלכלית וחברתית, עד כדי כך שיש אמוראים, גדולי עולם, שאמרו על המשיח 'יבוא ולא אראנו'. בשיעור נשאל מדוע התקופה המבשרת את ימות המשיח היא כל כך קטסטרופלית?

נהגו בכל ישראל ללמוד בימים שבין פסח לעצרת פרקי אבות, נתמקד בברייתא העוסקת בארבעים ושמונה דברים שהתורה נקנית בהם. יש שני חידושים חשובים במשנה: יש דרכים לקניין תורה, לא מספיק עמל כשרון וידע. חידוש נוסף הוא שלקנין תורה דרושים גם דברים שלא קשורים לעניינים שכליים ולימודיים. בשיעור נסביר ונרחיב על כל אחד מדרכי קניין התורה המפורטים בברייתא.

ביום הזכרון לחללי צה"ל כדאי לשאול את השאלה מדוע אנו זקוקים ליום זכרון. חז"ל אומרים לנו שעניין האבילות הוא "והחי יתן אל ליבו". זהו משפט המביע התבוננות. נעסוק בשני אופנים של אותה "נתינה אל הלב": שאיבת עוצמות והתרוממות הרוח, ותשובה. בנוסף, נעסוק באור המאיר ביום העצמאות, יום של נס עצום שנתגלו בו עוצמות יוצאות דופן.

נעסוק בפירוש הרמב"ם למשנה באבות "עשה לך רב וקנה לך חבר". בשיעור נבחין בהבדל בין צרכים, תועלת, הנאה ונחת לעומת ערכים - "מעלה". נתבונן במלחמה שנכפתה עלינו על פי ההבחנה בין צרכים לערכים, על מהותה כמלחמה על ערכים ולא צרכים, ועל לוחמים שמעמידים את ה"ראוי" מעל לכל דבר. בנוסף נעסוק בתפקידו הערכי של עם ישראל בעולם.

בתקופה האחרונה שואלים בכל קהילה: איך אפשר לחגוג ולשמוח בפורים השנה למרות המצב הקשה? השאלה הזו נובעת מהנחת יסוד שפורים זה יום היתולי, של הלצות וצחוק. בשיעור נעסוק בשאלה: מדוע חוגגים את פורים? ומה מטרתו?

הגמרא בבבא בתרא מביאה סדרה של סיפורים על רבה בר בר חנה שנראים דמיוניים ומוזרים, כאלו שלא ניתן להבינם בדרך הפשט. בשיעור נעסוק באחד הסיפורים הללו ונבארו על פי דברי הנתיבות. בנוסף נעסוק בשאלת השם משמואל על ימי הבית השני - איך ניתן היה לבנות את בית המקדש השני ללא מלך?. שני הדברים הללו מקבלים משנה תוקף לדורנו - נלמד מרבה בר בר חנה על הצורך להמנע מביטחון מופרז, ונעסוק בדברי השם משמואל המלמדים על דבר שמהווה תנאי לבנין ושלב הכרחי בדרך לבניין בית המקדש - אחדות ישראל.

את הצורך של הצבא בעוד חיילים כולנו רואים. כבר אי אפשר להתכחש למציאות ולטעון שצבא קטן וחכם יכול להחליף את צבא העם רחב השורות. ובכל זאת - לאחינו לומדי התורה בישיבות החרדיות יש טיעונים והצדקות לכך שהם ממשיכים ולומדים תורה בעוז במקום להתגייס. מה ניתן להשיב לטענותיהם? במה מדבריהם הם דווקא צודקים? ואיך אנחנו יכולים להצדיק את השירות המקוצר שלנו, בני ישיבות ההסדר ביחס לאחינו המשרתים שירות מלא?

קיימת מחלוקת בוערת כיום על גיוס בני הישיבות, האם מלחמה מחייבת נטישה של ספסלי בית המדרש? נתייחס לפולמוס על התייחסותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק שחי עוד לפני קום המדינה לסוגייה, ולעמדת הרב צבי יהודה בעניינה. ומה קרה כאשר תלו פשקוויל בשם הרב קוק על התנגדות לגיוס תלמידי הישיבות?

בימים האלה אנו עוסקים הרבה בביטחון הצבאי - המונע פגיעה פיזית בעם, אך יש למושג משמעות נוספת - ביטחון בעבודת ה' - מידת הביטחון. האם יש קשר בין שני סוגי הביטחון הללו? נעסוק ביחס בין ביטחון והשתדלות, ונסיים בהתייחסות ל"קונספציה" ולצורה בה ראוי שהאדם הבוטח והמאמין יגיב למאורעות שארעו בשמחת תורה.

לאור שחרור שני החטופים במהלך הלחימה, הרב מדבר על היכולת להודות גם על הישועה שבתוך הצרה. אדם יכול ונדרש ללכת בדרכי ה' ולסגל את היכולת להכיל מצב של זעקה ומצב של הודאה גם יחד כמו שהמדרש מתאר שהקב"ה "בוכה על גאוותם של ישראל שנטלה" באחד מחדרי לבו ושני "עוז וחדווה במקומו". בנוסף, הישועה שבתוך הצרה מסמנת שהקב"ה זוכר אותנו ומהווה "אות לטובה" עבורנו, ועל זה אנו מודים: "שבשפלנו זכר לנו כי לעולם חסדו".

מידי פעם נוצר מתח במדינה, ופעמים רבות מקור התסיסה הוא המתח בין הכלל לפרט. האם הכלל הוא הרבה פרטים, או שהכלל הוא יחידה בפני עצמה והפרט יונק מהכלל? האם הפרט כפוף לאומה, או שהאומה קיומה וזהותה כפופים לפרט? בשיעור נבחן את נקודת המבט הייחודית של הראי"ה ביחס לכלל ישראל ונקשר את סוגיית הפרט והכלל לסוגיות אקטואליות: סיכון של הפרט למען כלל ישראל וסיכון עתיד המדינה למען הצלת בני ערובה.

תלמידי ישיבת תיכונית חיספין התארחו בישיבה והתכנסו למפגש שבו הרב אלישע אבינר ענה על שאלות שהם שלחו לו בעניינים שונים.

אחת הפרשיות המפתיעות והמורכבות שקשורות לפרשיות המלחמה היא פרשיית אשת יפת-תואר. היתר, או אולי אפילו מצווה. כבר ראינו רצף של כמה היתרים, הלחימה בשבת, אכילת מאכלות אסורים - אך כל אלו נוגעים לפיקוח נפש ולהצלחת המלחמה באופן ישיר, מה שאין באשת יפת-תואר. מה המשמעות של ההיתר הזה? איך היתר כה מנוגד לטהרת המחנה אותה התורה מנסה לשמור - מצא את דרכו לכאן? ומה התורה מנסה להשיג על-ידי ההיתר זה?

יש שטענו שהאדם פועל אך ורק ממקור טוב, ולמעשה רוע הוא טוב מעוות. תקיפת החמאס בשמחת תורה עירערה את האמונות ההומניסטיות הללו. בשיעור נעורר את המחשבה לשאלה: "האם יש רוע מוחלט?". נברר את היחס בין דברי התורה "יצר לב האדם רע מנעוריו", ומנגד:"כי בצלם אלוקים עשה את האדם". השאלה קיימת גם לגבי תרבויות שליליות, מדוע אנו מצווים למחות זכר עמלק ומאידך שלא לתעב מצרי אף על פי שהם השליכו את הבנים הנולדים לישראל ליאור?

שיטת הרמב"ם היא שלכל מצווה יש טעמים שניתן להבין, נתחקה אחר אמרה מפתיעה של הרמב"ם שמלמדתנו ש"נקיות ורחיצת הגוף הוא מכוונות התורה". נלמד על מצוות העוסקות בנקיות ועל הוגי דעות שראו את הסדר והנקיון החיצוניים כערך חשוב. נעסוק במשמעות שיש לכך - התאמה בין הפנימיות לחיצוניות.

בשיעור נתמודד עם פסוק קשה. משה רבינו זועק אל הקב"ה: "למה הרעתה לעם הזה... והצל לא הצלת את עמך", איך יתכן שדברים אלו נאמרים מפי מי שהקב"ה מעיד עליו ש"בכל ביתי נאמן הוא"? בנוגע לכך נדון בתכונות הנדרשות ממנהיג. ונסיק שהעובדה שמשה כואב את כאב העם דווקא מעידה על תכונה שמכשירה אותו להנהגה ומלמדת אותנו לגבי הדרך בה ראוי שנגיב למאורעות קשים שעוברים על עמנו - שילוב בין אמונה עמוקה שדרכי ה' צדק ומשפט חסד ורחמים והכל לטובה יחד עם הזדהות עמוקה עם סבל וכאב העם עד זעקה לה' "למה הרעתה".