עשר דקות של עיון לכבוד ט"ו בשבט

ט"ו בשבט מוכר לכולם בשל המנהג היפה לאכול ולהודות לקב"ה על פירות ארצנו הטובה. בהלכה, לט"ו יש כמה משמעויות הלכתיות הנוגעות לדיני תרומות ומעשרות ולדיני ערלה. ניפגש עם הלכות אלו, ניגע קצת ביישומן המעשי ובמשמעות הערכית של ההלכה לפיה אין מעשרים מפירות שנה זו על פירות שנה אחרת.

מדוע נקבע ט"ו בשבט כתאריך הקובע לעניינים הלכתיים שונים הנוגעים לפירות האילן? הראשונים נחלקו בשאלה זו, ואנו נלמד כיצד מחלוקת זו משפיעה הלכה למעשה על ההיגיון שבהלכה שסיימנו איתה בפרק הקודם – השפעת תאריך ט"ו בשבט לגבי מנין שנות ערלה. נראה שמעבר למחלוקת הלמדנית לגבי עניינו של התאריך, יש למחלוקת השפעה הלכתית מעשית על מנין שנות ערלה בחלק מהמצבים.

נתבונן בעניינה של מצוות ערלה, וננסה לעמוד על משמעות החיוב להמתין ג' שנים, ושנה הנוספת שהיא שנת 'נטע רבעי' שרק בסיומה מגיעים ל'ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו'. מה עניינה של המתנה זו, ומדוע דווקא היא זו שמאפשרת את הברכה המיוחדת בשנה החמישית? מתוך כך נציע להבין את שיטת רש"י והרמב"ם בנוגע להשפעת תאריך ט"ו בשבט על מנין שנות ערלה, שיטה שהתקשינו בהבנתה בפרק הקודם.

האם שנת השמיטה של העצים מתחילה בט"ו בשבט? האם פירות שצמחו על העצים, בתחילת שנת השמיטה, קדושים בקדושת שביעית? ומה הדין באלו שצמחו בשמינית? איך הסביר ר' אריה פומרנצ'יק את השיטה שנראית כסתירה פנימית, של ר' משה מתקו בעניין זה?

מנהג ישראל בדורות האחרונים מקשר את עניינו של ט"ו בשבט לשבעת המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל. אז מה הקשר בין ביכורים וברכת המזון? ומה ההיגיון בשיטת הראב"ד, שגם חיוב הפרשת תרומות ומעשרות הוא דווקא משבעת המינים?

בפרק זה נעסוק במחלוקת התנאים בנוגע לחיוב להקדים את שבעת המינים בדיני ברכות. נסביר את יסוד הדין להקדים את שבעת המינים לאור העיקרון שהתבאר בפרק הקודם, בנוגע למעלת שבעת המינים. לסיום, נציע חידוש למדני בעל השלכה מעשית בדין זה, מתוך תורתו של הרב אלישיב זצ"ל.

בפרק שלנו, נעסוק באיסור 'לא תשחית', שמקורו בפרשייה האוסרת להשחית עצי פרי בשעת הקמת מצור במלחמה. בתוך הפרשייה הזו, מופיע גם אחד הביטויים המזוהים ביותר עם ט"ו בשבט, "כי האדם עץ השדה", וגם עליו נדבר. נתבונן גם בסיפור הנורא על ר' יוסי מן יוקרת ובנו, ובקשר שלו, לפרשיית 'לא תשחית' ולט"ו בשבט.