אורי וישעי

במסגרת ערב הלימוד וההכנה לימים הנוראים 'אורי וישעי' ה־9, התקיים בישיבה ערב התעוררות, תפילה וניגון. הערב, בסימן 'לעולם אודך – מודים על העבר ומבקשים על העתיד' כלל את סיפורו המרגש של הרב ישי אנגלמן, שגם שר משיריו ומניגוני חודש אלול יחד עם אהרן רזאל, ודברים מרה"י הרב חיים סבתו.

בראש השנה קיימים שני היבטים של דין - של העולם כולו "בסקירה אחת", ושל כל אדם בפני עצמו. המשנה במסכת ראש השנה מלמדת אותנו חידוש זה מהפסוק בתהילים: "היוצר יחד ליבם המבין אל כל מעשיהם". מצד אחד, אדם עובר לפני רבש"ע באופן אישי ואין בידו אפשרות להסתתר מהאחריות. מצד שני, לא רק שהוא אחראי על מעשיו, כחלק מהחברה האדם נידון יחד איתה – "היוצר יחד ליבם".

האם נוכל להסתפק בתשובה פרטית על החטאים האישיים בלבד? ממה עלינו לחזור בתשובה?לאור דברי הרמב"ם והרב קוק, נלמד על משמעות הציווי "ממלכת כהנים וגוי קדוש" ועל לקיחת אחריות ציבורית כחלק מתשובה שלמה, שמטרתה בניית אדם מתוקן וחברה מתוקנת. בימינו, כשהמצב החברתי בארץ מתוח וסוער, על בתי המדרש של הציונות הדתית לייסד חברה מתוקנת וצודקת יותר, ולהידרש לאתגר תיקון השיח והחברה בישראל.

מהו עיקר מצוות התשובה? תיקון המעשים, בווידוי בפה או שמא שניהם גם יחד? הרב הצביע על סתירה שנראית בדברי הרמב"ם לגבי מצוות התשובה במקומות שונים, באר את שיטתו והסביר את היחס בין החלקים השונים של המצווה.

​

הרב ציטט את הראשון והאחרון מהפסוקים שאנו אומרים לפני התקיעה בשופר: הפסוק הראשון מתוך מגילת איכה והפסוק האחרון שמדבר על קריאה מתוך מיצר. הרב דיבר על קריאה, תפילה לפני הקב"ה ובקשת סליחה מתוך הצרה והקושי.

מהי התשובה לה נדרש הציבור הדתי-לאומי בימים אלה? הרב ענה: בעזרת דברי הנביא זכריה לעם בתקופתו, וקישר את תשובת הנביא לימינו. הרב קרא לחידוש האמון בתוך הציבור הדתי לאומי, וביחסו גם לציבורים השונים במדינה.

בשיעור נעסוק בדברי הגמרא בראש השנה: "שלושה ספרים נפתחין בראש השנה". נציג שיטות שונות להבנת הדין בראש השנה. נדון בהרחבה בשיטת הרמב"ם, נציג את משמעות הספרים הנפתחים, ונראה כי האדם בראש השנה מקבל הזדמנות להעמיד עצמו כבינוניים - להתחיל מחדש. האדם מתחיל מחדש - ועליו לבחור להיות צדיק, לבחור בדרך הנאותה, בחיים.

האם מצוות שופר בתקיעה או בשמיעת? האם שופר הגזול הוא במצווה הבאה בעבירה? הרב דן בתכלית מצוות השופר ובגדרה בהלכה בכלל ובשיטת הרמב"ם בפרט, ובשאלה האם המצווה היא בתקיעה בשופר או בשמיעת קולו.

שמחים לשתף בהתוודעות שקיימנו עם הרב הלל פלאי במסגרת יום העיון "אורי וישעי 7".

תוכנו של ראש השנה מצריך בירור עמוק, שכן בעניינו חלקו רבים בתורה שבעל פה. נעיין דווקא במקרא ובכינויים שניתנו לראש השנה במקרא, שהם 'יום תרועה' ו'זיכרון תרועה', ונראה דרך שיטת הרמב"ם כיצד השילוב של היראה והאהבה מביא לגילוי עמוק של מהותו העמוקה של החג.

ראש השנה הוא יום מסתורי. 'בכסה ליום חגנו' - יום של כיסוי, יום תרועה וזהו, בלי פירוט נוסף. תוכנו של ראש השנה סובב סביב התרועה, ואת משמעותו נמצא בתוך הצירוף 'יום תרועה'. אך אילו משמעויות בדיוק אמורים אנו להוציא מתוך האפשרויות הרבות שהשופר מביא איתו? מה מסתיר השופר בתוכו, ומדוע דווקא הוא נבחר להיות הממליך את הקב"ה? איך הסתירה שבשופר, החרדת הלב מצד אחד והמלכת ה' מנגד יכולה להסתדר, ומה כל זה מלמד על המשמעות הפנימית של ראש השנה?

בשיעור נעסוק בשאלה האם תשובה היא מצווה בפני עצמה או רק עצה טובה שייעצה התורה לאדם כדי להתכפר. נעיין בדברי הרמב"ם והמנחת חינוך וננתח את ההבדלים בין השיטות.

על שאלתו של רבי יצחק, מדוע תוקעים גם מיושב וגם מעומד, הוא עונה: "כדי לערבב את השטן". בהסברת התשובה נחלקו הראשונים. מה שנראה כמחלוקת בהסברה טכנית של התשובה, מגלה לנו למעשה מחלוקת מהותית על מהותן של שתי התקיעות: תקיעות דמיושב, ותקיעות דמעומד. מה התפקיד של כל אחת מהן? איזו אחת מהן היא העיקרית? האם התקיעות מכוונות כלפי שמיא או כלפינו? בשיעור, נראה את גישתם של בעל המאור, הראב"ד, הרמב"ן, ר"ח והרמב"ם, נראה מה המשמעות של כל אחד מן הפירושים, ונבין את עומק הפירוש של כל אחד מהם.