כהכנה לימי הדין והרחמים אנו נוהגים לומר את מזמור "לדוד ה' אורי וישעי". חז"ל קשרו בין המזמור ובין חגי תשרי: "אורי" – זהו ראש השנה", "ישעי" הוא יום הכיפורים, "כי יצפנני בסֻכֹּה " – בסוכות. מדרשים שונים (כדוגמת הפסיקתא שהובאה לעיל) מעמיקה את משמעות הצפינה בסוכה. ננסה לעמוד על המשמעות על ידי העמקה בהבנת עצם הסוכה. התורה מצוה "בסוכות תשבו שבעת ימים". אך אין הסבר מהי הסוכה. לכאורה הסוכה נקראת על שם הסיכוך. נעיין במספר פסוקים בהם מוזכר הסיכוך: "והיו הכרובים פורשי כנפיים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת" (שמות כה, כ). במסכת סוכה (דף ה ע"ב) פסוק זה מובא כדוגמא לסיכוך המקביל לסיכוכו של הסוכה. נחשוב על הכרובים: במצבם הטבעי כנפיהם אינן אמורות לסכך, אלא אמורות לפנות מטה. הכרובים פורשים את הכנפיים – התמונה היא של כרוב הבוחר להושיט את ידיו ולסכך. דבר דומה אנו מוצאים אצל משה רבינו, הנמצא בנקרת הצור, והקב"ה מבטיח "ושכותי כפי עליך עד עברי". הקב"ה אינו מכסה אותו בדבר חיצוני והולך. הקב"ה נמצא שם יחד עם משה, ובמצב המסוכן הזה הוא סוכך עליו ושומר עליו. בשונה מגג או אוהל, סיכוך דורש פעולה חיובית. הסוכה דורשת טיפול, שיפוץ וחידוש. הסיכוך של הכרובים מבטא את הבחירה שלהם לכסות את הארון, כמו שהקב"ה מסכך על משה בנקרת הצור. דבר זה בא לידי ביטוי בדיון ההלכתי. המשנה (סוכה פרק ב משנה ב) קובעת שהסוכה כשרה גם אם הכוכבים אינם נראים מתוכה. הווה אומר: מבחינה עקרונית הסיכוך לא אמור לכסות את הסוכה הרמטית. חוסר ההרמטיות של הסוכה בא לידי ביטוי בסוף הפרק (משנה ט) שם דנים בשאלה איזו כמות של גשם מאפשרת יציאה מהסוכה. אם הדיון מבוסס על הפטור של המצטער, לכאורה אין לשאלה זו משמעות: כאשר אדם מצטער מישיבתו בגשם בסוכה, הוא פטור. בכדי לחדד את משמעות השאלה המשנה מביאה משל: עבד בא למזוג כוס לרבו, והרב שפך קיתון על פניו. הגשם אינו נתפס כאן כאירוע טבעי שהיושב בסוכה מגיב אליו, אלא כמטר הניתך בכוונת מכוון. הקב"ה מכריז עלינו: אינני מעוניין בשירותכם! רבנו תם לומד מכך שאחד מתנאי הסכך הוא שהסוכה לא תהיה חסינה לגשם. מי שמעמיד את הסכך, הכשר כשלעצמו, בצורה של רעפים הדוחים את הגשם החוצה, פוסל את הסוכה (ראה פרטי דינים בפסקי תשובות סימן תרכט, יז). רבנו תם בעצם אומר כך: אנו חוגגים את חג הסוכות בקו פרשת המים בין הקיץ והחורף. בנקודת הזמן בה גשמי השנה הקודמת נמצאים בנקודת השפל, ולכן אנו מתפללים על גשמי השנה החדשה. אך הגשם הוא חרב פיפיות, כפי שבא לידי בתפילת הכהן הגדול ביום הכיפורים: הוא מביא חיים, אך הוא פוגע באנשים שבחוץ. ברגע הזה, בו הגשם יכול לרדת, אנו עוברים לסוכה, ואומרים לקב"ה: איננו מגנים על עצמנו מפניך. אנו נשב, חשופים לגשם שאתה מסוגל להוריד עלינו, ומתפללים שהגשם ירד בעיתו. אם הקב"ה יבחר להוריד את הגשם בשעה זו, כנראה שהקשר שלנו עם הקב"ה פחות טוב משחשבנו. כך אנו מביאים לידי ביטוי את הסוכתיות אותה הצגנו לעיל: הסוכה אינה מגינה מצד עצמה, אלא רק מתוך התערבות פעילה, כמו הכרובים הסוככים בכנפיהם. אנו בונים סוכה שלא תגן עלינו מפני המטר, ואנו לי-ה ולי-ה עינינו – מצפים שיסכך עלינו כשם שסיכך עלינו בנקרת הצור. בנבואת העתיד לבוא ישעיהו (ד, ו) אומר "וסוכה תהיה לצל יומם מחורב ומחסה ולמסתור מזרם וממטר". על פניו פסוק זה מפתיע: מדוע תהיה "סוכה"? האם אין עדיפות למבנה יציב וקבוע יותר? התשובה היא: לא. כפי שמשה רבנו אמר (דברים פרק יא) – לארץ ישראל יש חיסרון, שאנו תלויים בגשם. אך זהו גם היתרון – זו ארץ הקושרת אותנו עם הקב"ה. אנו תמיד תלויים בו. זה מה שאומר ישעיהו: לעתיד לבוא ההגנה עלינו לא תהיה בנייה של ממ"ד קבוע המגן, אלא הקב"ה מסוכך עלינו ומספק לנו צל ומחסה מתמיד. זו בקשתנו לקראת חתימת הדין של השנה החדשה: שהקב"ה יצפון אותנו בסֻכֹּה. שנחוש את הנוכחות האלוקית המגינה עלינו. רבים ממנו חוו דברים קשים במשך המלחמה הארוכה שאנו נמצאים בה. אך מזווית אחרת בהחלט ניתן לזהות גם נוכחות אלוקית סביב הצלחות רבות שהיו לנו. לקראת התחדשות השנה אנו פונים לקב"ה בתפילה שיצפננו בסוכה: שיציל יגן ויצליח, ומעבר לכך שגם נזכה לחוויה שהקב"ה עמנו בצרה, ויושיע אותנו ממנה במהרה.