top of page

הלכות שמיטה בקצרה - מהיסודות עד למעשה

הרב אלישע אבינר

הרב אלישע אבינר

ט. שמיטת כספים - פרוזבול הלכה למעשה

שיעור אחרון לסדרה. בשיעור זה נסביר על סוגי הפרוזבול הקיימים כיום, וכיצד הלכה למעשה יש לחתום על הפרוזבול.

ח. שמיטת כספים - בפני מי מוסרים את הפרוזבול?

מי הוא אותו בית הדין בפניו צריך למסור את הפרוזבול? האם צריך למסור את הפרוזבול לבית הדין המרכזי או שדי בשלושה חברים מהישיבה? במהלך השיעור נדון בהרכב בית הדין ובשיטות השונות בעניין זה.

ז. שמיטת כספים - נוסח הפרוזבול

בשיעור זה נדון על נוסח הפרוזבול. המקור של הפרוזבול הוא במשנה, נדון מה רמת חיובו, בשיטת רש"י הסובר שהוא מדאורייתא, וכן בדעת התוספות ושאר הראשונים הסוברים שהוא מדרבנן. בנוסף נסביר מה הבינו בשיטת הרמב"ם. נראה את המחלוקת מי חתום על הפרוזבול ואיך מקיימים אותו היום, ואף נביא עדות על שני סוגים שונים של שטרות שהרב החתים לפני מספר שנים.

ו. שמיטת כספים - מדוע וכיצד תיקן הלל את הפרוזבול?

בשיעור נעסוק בשאלות יסוד בעניין פרוזבול. מדוע תיקן הלל את הפרוזבול? ומה בכלל משמעות השם? וכיצד ניתן לתקן תקנה כנגד מצווה דאורייתא של שמיטת כספים?

ה. שמיטת כספים בזמן הזה - דאורייתא או מידת חסידות?

האם שמיטת כספים בימינו היא דאורייתא או דרבנן? והאם יש מי שאומר שהיא לא נוהגת כלל בימינו? במהלך השיעור נסקור את הדעות השונות בעניין ואת העומד ביסודן.

ד. שמיטת כספים - על מנת שלא תשמטני

בשיעור זה נדון בשאלה האם אפשר להתנות על הלוואה שהשביעית לא תשמט אותה. נדון בהבנות השונות של שמטת כספים. נסביר את שיטת הרמב"ם שלא כל חוב נשמט, אלא רק חוב שנוצר על ידי הלוואה ונביא מקרים מימינו בהם חובות נשמטים או לא נשמטים. כמו כן, נציג את הדעות השונות לרמת חיוב שמיטת הכספים בימנו ובשיעור הבא נדון בשיטות אלו.

ג. שמיטת כספים - חובת החזרת החוב בשביעית

בשיעור זה נציג כיצד חז"ל מתייחסים ללווה שמחזיר את החוב, ונדון במחלוקת ראשונים על ההשתדלות של המלווה להחזרת הכסף אליו. בנוסף נדון בשאלה האם שביעית משמטת רק חוב שהפירעון שלו בשנת השמיטה, כלומר, עד ראש השנה השמינית, או שמא השביעית משמטת אף חוב שפירעונו בשנה השמינית. כמו כן נלמד האם שמיטת כספים זה חלק מדיני איסורים או חלק מדיני ממונות.

ב. שמיטת כספים - שיטות היראים

במהלך השיעור נמשיך להציג את מחלוקת הראשונים בשאלה כיצד מקיימים את מצוות השמיטה. נעסוק הפעם בשיטת היראים - החוב לא נמחק בסוף השמיטה, אלא מבחינה ממונית יש חוב ומבחינה איסורית אסור לגבות את החוב. בנוסף נעסוק בנוסח הישן של היראים בעניין "לא ייגוש" ומה זה מלמד על מצוות השמיטה.

א. שמיטת כספים - שיטת המרדכי

במהלך השיעור נברר מהי שמיטת כספים, מה מקורה וכיצד חז"ל מתייחסים אליה. כיצד מתבצעת שמיטת כספים וכיצד עוברים על הלאו של "לא יגוש"? ומה שיטת המרדכי בעניין הפקעתא דמלכא?

20. היתר מכירה - פרק סיום

האם ישנה קדושה ליבול הגדל בקרקע גוי? האם ניתן למכור קרקעות לגוי? ולעבוד בהם? בשיעור נסקור את שיטת הרב קוק ביחס לשאלות אלו.

19. שביעית בזמן הזה דאורייתא או דרבנן? (3)

בשיעור הובאה שיטה אחרונה בראשונים בשאלת דאורייתא או דרבנן, שיטת הרז"ה, התולה את מצוות שביעית ביובל. וכן פסיקת ההלכה בזמן הזה ושיטת הרב קוק.

18ב. שביעית בזמן הזה דאורייתא או דרבנן? (2)

פסיקת הרמב"ם היא זו המקובלת כיום על כל האחרונים. נציג חידוש מעניין נוסף בשיטתו על התלות בין יובל, שמיטת קרקע ושמיטת כספים.

18א. שביעית בזמן הזה דאורייתא או דרבנן? (1)

מה מקורה ותוקפה של שביעית בזמן הזה? אמנם למדנו שקדושת עזרה קיימת גם בימינו, ויש ראשונים שהבינו אחרת. ברמב"ם נראה שיש עוד תנאי לשביעית דאורייתא שאינו קיים כיום.

17ב. קדושת הארץ למצוות בזמן הזה (2)

פי הירושלמי, בימי בית שני נהגו במצוות התלויות הארץ מדרבנן. כיצד דברי הירושלמי מסתדרים עם מחלוקת האמוראים בבבלי לגבי קדושה שנייה? ומה פסקו הראשונים בסוגיה?

17א. קדושת הארץ למצוות בזמן הזה (1)

האם בזמן הזה מצוות התלויות בארץ מדרבן או מדאורייתא? ושביעית? שאלות אלו תלויות במחלוקת לעניין קדושת הארץ בזמן הזה - קדושת הארץ מכיבוש עזרא.

16ב. קדושת שביעית (4)

מדוע אסור לזרוק פירות שביעית לאשפה? מה הבעיה בכך? ואם אסור לזורקם, מה יש לעשות? במהלך השיעור נדון בשאלות אלה כמו גם בשאלה מהי האכילה המותרת בפירות שביעית והאם מותר לאכול פירות שלא כדרך אכילתם הרגילה.

16א. קדושת שביעית (3)

מה עושים הלכה למעשה עם שאריות של פירות הקדושים בקדושת שביעית? מה בנוגע לקליפות ולגרעינים? במהלך השיעור מתבררת שאלה זו תוך עיסוק בסוגי פירות וירקות עם דינים ייחודיים דוגמת קליפות תפוזים שמכינים מהם ריבה.

15ב. קדושת שביעית (2)

הכלל הוא שכל דבר שבני אדם רגילים לאכול (כמו קליפות מלפפון), חייבים בדין קדושת שביעית. גם בקליפות שלא אוכלים יש חלקים מהפרי, ולכן יש בהם קדושת שביעית. יש לשים לב שיש קליפות שהבהמות אוכלות ולא בני אדם, ולכן יכול להיות שיהיה להם קדושה לאכילת הבהמות.

15א. קדושת שביעית (1)

מטרת קדושת הפירות היא אכילה, ולכן בפירות שביעית אסור להשתמש בהם לשימוש אחר. יש פרשנים שאפילו אומרים שיש מצווה לאכול את פירות השביעית. אך מה דינם של צמחים שלא נועדו לאכילה, כגון צמחים המפיקים מהם צבע? ומה פירוש הכלל "כל שהנאתו וביעורו שווים"? במהלך הפרק מתבררים עניינים אלו.

14ג. גידול עציצים (3)

האם מותר להוציא עציץ מהבית לגינה? ומה באשר לקניית עציץ בחנות והבאתו מהחנות לבית דרך הרחוב? במהלך השיעור מתבררות שאלות אלו יחד עם דיון בדין גידולי מים בשמיטה.

14ב. גידול עציצים (2)

מה מעמדו של עציץ המונח בתוך בית? האם ריצוף הבית נחשב כמחובר לקרקע וממילא העציץ גם כן נחשב כמחובר לאדמה או שמא ריצוף הבית הופך את העציץ לעציץ שאינו נקוב? ומה דינו של עציץ המונח בדירת קומות, כמה קומות מעל האדמה - האם גם אז ייחשב כמחובר לקרקע? במהלך השיעור מתבררות העמדות השונות בהלכה בעניין זה.

14א. גידול עציצים (1)

עציץ נקוב, לפי התורה, דינו כמחובר לאדמה. התורה אינה מתייחסת למקרה של עציץ שאינו נקוב. יש דעה שאומרת שעציץ שאינו נקוב דינו כקרקע משום גזירה שיתירו עציץ נקוב בגלל הדמיון בינהם. הרב אוירבעך גם כן אומר שאסור להקל בכך, אבל בעציץ שאינו נקוב שנמצא בבית מי שמקל לא מחמירים עליו.

13. חממות בשמיטה

השיעור דן בנושא נטיעה בשנת השמיטה מתחת לתקרה. התורה משמשת מצד אחד במונח ארץ, כלומר שאסור לנטוע באדמה, ומצד שני במונח שדה, דווקא בשדה ולא בבית. יש פרשנים שאומרים שבגלל שזה ספק, וכיום שמיטה מספק מותר לנטוע בבית, ויש מפרשים שהחמירו. החזון איש מקל בבית רגיל שזה לא דרך הזריעה. בבית שמיוחד לזריעה זה בעייתי. כיום בנוגע לחממות יש מחלוקת. יש פוסקים שאומרים שחממה זה כמו שדה. בנוגע לדין מצע מנותק מתחת לתקרה אין חולקים שדין זה מותר. על נושא זה הרב יעסוק בשיעור הבא.

12ג. אוצר בית דין - מחיר הפירות ויישום השיטה לאורך השנים

במהלך השיעור הרב השלים את העיסוק בעקרון אוצר בית הדין דרך הדיון במחירם של פירות אלו ביחס לפירות בשנה רגילה והיסטוריית היישום של שיטה זו לאורך שנות ההתיישבות בארץ.

12ב. אוצר בית דין - יסוד הדין

כפי שהתבאר בשיעור הקודם, ישנה ייחודיות דינית לפירות שביעית של אוצר בית דין, אך מדוע אכן ייחודיות זו קיימת? מה עומד ביסודו של דין זה והאם הוא נכון הלכה למעשה? במהלך השיעור מתבררות שאלות אלו.

12א. אוצר בית דין - מבוא

מושג מוכר בענייני השמיטה הוא אוצר בית דין, אך מה פירושו של מושג זה? האם לפירות אוצר בית דין יש מעמד מיוחד ודינים ייחודיים מפירות שביעית רגילים? במהלך השיעור נידונות שאלות אלו ומהוות מבוא לנושא.

11ב. סחורה בפירות שביעית - שיטת חכמי אשכנז

לעומת שיטת חכמי ספרד (בו עסקנו בשיעור הקודם), שיטת חכמי אשכנז שונה. במסכת שביעית המשנה אומרת שאסור ללקוט פירות ולמכור אותם בעצמך, אבל לבן שלך מותר למכור. מכאן יוצא שני פירושים בתוספות. פירוש אחד אומר שלך אסור ללקט מההפקר ולמכור, אבל לך מותר ללקט, ולבו שלך מותר למכור. כלומר, אם אדם קונה ממישהו אחר ומוכר, אין בכך שום איסור. גם מי שאסף כדי לאכול ומוכר את מה שנותר לו - אין בכך איסור. עם זאת, התוס' במסכת ע"ז מפרש שצורה אחרת. משמעות המילה סחורה היא שהאדם לוקח כמות של פירות ועושה מהמכירה שלהם עסק. כלומר הוא מוכר בכמויות וביוקר. עם זאת, אדם שקונה על מנת לאכול - מותר. הרמב"ם מתייחס בקצרה לנושא. אסור למכור כמויות גדולות, אבל כמויות קטנות אפשר. האם האיסור הוא על המוכר, או גם על הקונה? המבי"ט כותב בפירוש שהאיסור הוא על המוכר ולא על הלוקח. הלוקח לוקח לצרכי אכילה ולא לסחורה. החזו"א אומר שהאיסור גם על הקונה כי הוא משתתף בסחורה של המוכר.

11א. סחורה בפירות שביעית - שיטת חכמי ספרד

הנושא העיקרי של השיעור הוא סחורה בפירות שביעית. האם מותר למכור פירות הפקר? המשנה במסכת שביעית אומרת שאסור לעשות סחורה בפירות שביעית. במסכת עבודה זרה, הגמרא אומרת שאסור גם לפרוע חוב על ידי פירות שביעית. הרמב"ן מונה את איסור הסחורה בפירות השביעית בתור מצווה, בניגוד לרמב"ם. יש שלמדו מהרמב"ן שיש מצווה באכילה של פירות השביעית. הרמב"ן סובר שאיסור הסחורה נובע מחמת כך שהוא לא מקבל את התמורה באותו שווי הקדושה באכילה. הוא מחליף פירות שביעית במשהו שהוא לא נאכל. לפי זה יוצא שאם הוא יחליף עם משהו שאפשר לאכול (כמו פירות או אפילו כסף) הסחר יחול, וגם הפירות וגם התמורה קדושים בקדושת שביעית.

10ב. דין פירות שלא ביערו

אם מבערים את הפירות לפני עונת הביעור, לא נעשה ביעור. אם לא מבערים בזמן, הפרי נאסר. כלומר, זמן ביעור הפירות הוא זמן מאוד ספציפי. על מנת שבעלי השדות לא יעברו על מצווה זו, הרב שלמה זלמן מציע שיפקירו את הפירות לפני זמן הביעור. כלומר, בתקופה שהיא ספק אם היא תקופת הביעור, צריך להפקיר את הפירות כל יום מחדש. הרב מרדכי אליהו סובר שיפקיר את הפירות בתחילת התקופה, ויכניס את הפירות לבית על מנת לא לזכות בהם. ספר החרדים מדייק מדברי הרמב"ם שאם אדם לא ביער פרי שלא על מנת לאכול את הפרי, הפרי מותר באכילה לאחר עונת הביעור. המשנה אחרונה מדייק מהמשנה שאם הפרי עבר בעלות, לא צריך לבער את הפרי.

10א. מתי היא עונת הביעור?

זמן הביעור הוא כאשר לא נותרו פירות על העצים בשדה. חז"ל מגדירים את זמן הביעור לכמה פירות. לדוגמא הביעור של הענבים הוא בפסח של השנה השמינית. בירקות, הירק נשאר תמיד עד שקוטפים, אז מתי הביעור בירקות אם בכלל יש? בתוספתא כתוב שלא מתחשבים בירקות שגדלו בבית השלחין. כלומר ירקות לא כלים מן השדה בגלל שאנחנו משקים אותם. בצורה טבעית הם היו אמורים להתכלות. דין ביעור הוא לגבי הפירות שכלים מן החיה. מה לגבי פירות שחיות לא יכולים להשיג בכלל כמו שדה עם גדר?

9ב. ביעור פירות שביעית - הלכה למעשה

הרב בשיעור זה עוסק בפסק ההלכה של ביעור פירות שביעית (הנושא בו הרב עסק בשיעור הקודם). האם ההלכה כשיטת הרמב"ם שאמר שביעור הפירות זה ממש ביעור, או שההלכה כהרמב"ן שאמר שהביעור הוא הפקרת הפירות? המהר"י קורקוס כותב שלשיטת הרמב"ן הביעור מאוד נח. לא צריך ממש להבעיר את הפירות. מספיק להפקיר. לכן, המהר"י קורקוס אומר שבגלל שיש היום עוני ניתן לסמוך על שיטת הרמב"ן, ולא ממש להבעיר. המהר"י קורקוס מסביר איך אפשר להפקיר מבלי שיהיה הפסד כספי לחקלאי. בשיטה זו נוקט גם המהר"ם בן חביב, וכן ר' יוסף קארו. לעומת זאת, החיי אדם סובר כשיטת הרמב"ם. צריך ממש לכלות את הפירות. בצורה זו, מקיימים את המצווה בצורה המהודרת ביותר. בכל זאת, בשעת הדחק אפשר לסמוך על שיטת הרמב"ן. הרב קוק בכל זאת נוקט בשיטת הרמב"ן.

9א. ביעור פירות שביעית - מהו?

הרב בשיעור מביא את המקור לביעור פירות השביעית, ואת דרשת חז"ל "כלה מן השדה - כלה מן הבית". הרב מביא את שיטת הרמב"ם שמסביר פירושו של הביעור הוא לכלות את הפירות. יש שני דרכים לעשות ביעור. צורה אחת היא לשרוף את הפירות ממש, וצורה שנייה היא לאכול את הפירות ולחלק אותם לאחרים שיאכלו. הרב מסביר שהרמב"ן לעומת זאת אינו מסביר שביעור הוא לכלות את הפירות, אלא להפקיר את הפירות. הרב מסביר ששורש המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן היא בגרסה במשנה.

8א. מה זה ספיחין?

"את ענבי נזיריך וספיח קצירך" - ספיח אלו הדברים שצמחו מאליהם בשנת השמיטה. בספרי ישנה מחלוקת תנאים האם הספיחים אסורים מן התורה או מדברי סופרים. להלכה נפסקה שספיחים מותרים מן התורה, אבל אסור מחכמים. הרמב''ן בפירושו לתורה מסביר שהחשד שיזרעו ויגידו שזה ספיחים. כך גם פוסק הרמב''ם בהלכות שביעית, אך הוא מסייג פירות שגדלו על העצים בהם אין חשש לכך, ועוד מוציא מן הכלל את העשבים שבני אדם אינם רגילים לזרוע. עוד נראה שאיסור ספיחין הוא גם אחד מהתקדימים העולים לשיטת הסוברים לאיסור יבול מהיתר מכירה.

7ב. פירות 'שמור' - הלכה למעשה

ראינו שלוש שיטות בראשונים לגבי שימוש בפירות שלא הופקרו בשביעית. נראה את הדין הלכה למעשה. הר''י קורקוס כותב שההלכה לפי הדעה המקילה, שהפירות מותרים באכילה וכן זו דעת הרמב''ם. בספר "כפות תמרים" ישנה ראיה שיהודים היו קונים תוצרת מנכרים שהיו בארץ ולא הפקירו את השדות בשביעית, ומנהג יהודי ארץ ישראל מעיד שפירות אלו מותרים באכילה. ערוך השולחן סוקר את השיטות ואומר שלא מוחים בידי המקילים. הרב טוקצ'ינסקי מכריע כדעת רב הפוסקים המתירים. תלמידי החזו''א התלבטו בדבר בשל דברים שנראו לכאורה סותרים בשני מקומות שונים בכתביו. נראה שלבסוף אף בשיטת החזו''א להקל בדין "שמור". ה"מנחת יצחק" כתב שמנהג ירושלים להחמיר וכן מופיע בדברי הגר''א וייס.

7א. האם פרדס 'שמור' של אדם שאינו שומר תומ"צ מותר בהנאה בשביעית

בפרק זה נדון בדין "שמור" - אדם שאינו שומר תורה ומצוות שרוצה להביא לי מפירותיו שגדלו בשנה השביעית, האם מותר לי להנות מהם או לא? הספרא דן במקור שהתורה אומרת לא לבצור ולקצור, ומביא שתי דרשות בנוגע לדין זה, בהם אנו רואים שניתן לאכול רק מן המופקר ולא מן הנשמר. הראשונים בניסיון להבין דרשות אלו, הביאו את הגמרא ביבמות בה מסופר על עכו''ם שהיה מוכר פירות בשוק, ובניסיון להשביח את פירותיו היה אומר שאלו פירות מפרדס שמור ומגודר. נראה את מחלוקת רש''י ותוספות האם פירות "שמורים" מותרים באכילה או לא, וכן את מחלוקת גדולי ישראל האחרונים בדעת תוספות האם האיסור באכילה כולל גם איסור הנאה?

6ב. כיצד בוצרים - הלכה למעשה

ראינו שכאשר התורה אמרה שלא קוצרים ובוצרים, ברור שבוצרים וקוצרים כי שבת הארץ היא לאוכלה. כאשר אתה בוצר בשביעית אתה עושה זאת בתור צרכן, ולא בתור עובד. ואם כן אנו נצרכים להבין כיצד אוספים פירות בשביעית. נראה את שיטת המנחת חינוך עיקר האיסור מן התורה הוא לבצור כדרך הבוצרים, ונבין דרך מקרה המתואר בתוספתא שבצירה כדרך הבוצרים אמורה בשדה הפרטי של אדם, ובדברי הרב ישראלי זצ''ל נראה שכאשר האיסוף הוא עבור ישראל כולו הדבר אפשרי. הלכה למעשה - אדם ואף בעל שדה, יכול לאסוף כמות קטנה של יבול בדרך שינוי הנדרשת עבור בני ביתו לאכול לשבוע.

6א. מה אוכלים בשמיטה?

התורה אומרת לנו שמה שצומח בשנה השביעית אסור לאסוף ואסור לאכול, ואם כן נשאלת השאלה מה קורה ליבול - איך הוא נאסף? ויותר מזה, אם לא ניתן לאסוף מה משמעותו של ההפקר עליו דנו בשיעורים הקודמים? בשיעור זה הובאו שיטת הגר''א אותה למד מתוך הספרא ומהמשנה, שאומר שניתן לבצור מה שנקצר בצורה לא מקצועית, ותגובת הרב קוק על שיטתו שאומר שלא ניתן לבצור אלא מה שרק נתלש. עיקר העיסוק בשיעור היה בשיטת הרמב''ם בספר המצוות ובהלכות שמיטה ויובל, המסביר שדרישת התורה היא לא לקצור כבכל שנה ואם כן ישנם דרכים דרכם ניתן לאכול מפירות השדה בשנת השמיטה.

5ב. הפקר - הלכה למעשה

נמשיך ונרחיב על המחלוקת שהזכרנו בשיעור הקודם - האם הפקרת פירות שביעית היא אקטיבית או מתרחשת מאליה. אחת מההשלכות היא במקרה שאדם ייקח פירות של חקלאי שלא הפקיר אותם. הלכה למעשה: הפירות יהיו הפקר אף על פי שבעליהם לא הפקירו אותם. אולם, אסור להיכנס לשדה כאשר הבעלים אינו נותן את רשותו. הרב פירט מספר הנחיות מעשיות לשמירה על הגינה הפרטית בשנת השמיטה.