חבורת נערים תמימים היינו. חובשי בית המדרש. אחר נפלאות מלחמת ששת הימים כשהקב"ה השיב אותנו לנחלתנו נכנסנו לחורבה מחורבות ירושלים להקים שם את ישיבת הכותל. עמלנו בסוגיות התלמוד ובהוויות אביי ורבא, דקדקנו בלשונות רש"י ובדיוקי הרמב"ם, עיינו בקצות החושן ובמשנה למלך, במנחת חינוך ובחידושי ר' חיים הלוי. למדנו דרכי הלכה מחיי אדם וביאור הלכה, עבדנו על מידותינו בחובות הלבבות ובמסילת ישרים, נפשנו ערגה אל על בכוזרי ובמהר"ל, וחשקה בדביקות עם הרמח"ל ואורות התשובה. נערים היינו ותמימים היינו. שמענו שיחות השוזרות חסידות השפת אמת ומימרות מוסר של ר' ירוחם ממיר. נחשפנו למושג ההתמדה, המשמר של יום חמישי, החברותא והשיעור הכללי, נכנסנו לעולמה של תורה. שלשלת הדורות. שמחנו עד כלות הנפש בשמחת תורה והתבשמנו בהילולת פורים, ריקדנו בצוותא לקראת שבת לכותל המערבי וישבנו בדיבוק חברים לאור נרות החנוכה בלילות טבת הארוכים, שומעים על חביבות הנס ומפייטים: חשוף זרוע קדשך וקרב קץ הישועה נקום נקמת דם עבדיך מאומה הרשעה כי ארכה לנו הישועה ואין קץ לימי הרעה דחה אדמון בצל צלמון הקם לנו רועים שבעה. לשיא העבודה הגענו בימים הנוראים. חודש אלול מתוח עם חשיפת שורשי החטא של רבנו יונה החודר בשעריו אל נבכי הנפש, ניצוצי האורות המבהיקים של אורות התשובה המסעירים את הנשמה, והמסות הספרותיות של הרב סולובייצ'יק הקולעות מעשה אמן את הלכות תשובה עם רגשות הלב, כשעל כולם חופף הבנין המפואר של הלכות תשובה לנשר הגדול. מתח רוחני שרר בכל, וכל אחד מבני החבורה שאף למעלה למעלה. תפילות הימים הנוראים בבית המדרש המלא מפה לפה, תקיעות השופר וידויי יום הכיפורים ופיוטי הסליחות. המלים והנעימות חודרות לב. מצפים היינו לתקיעה הגדולה המבשרת: קום אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה ה' את מעשיך. חוויה הזו של אלול שיעור א׳ שחוויתי אני לפני חמישים ושבע שנים נצרבה בי. כשהקמנו את הישיבה במדבר מישור אדומים ביקשתי להדביק את שיעור א' הצעיר באותה חוויה. ומאז, מנסה אני להדביק בה במשך חמישים שנה את תלמידיי שנה שנה. מוסיף עליהם בישיבתנו דגש גדול על לימוד אמונה במחשבת הראשונים ובעיקר ברמב"ם, לימוד קבוע בספר המצוות, כתבי הראי"ה, עונגי שבת עם הרמי"ם, התוועדויות ראש חודש, תפילות ליל שבת נלהבות ועוד ועוד, הכול להאהיב את התורה ולקדש שם שמיים.